היום נפגשנו אצל חברה כל החברים שלי.
הוא והיא היו שם. בהתחלה הערב התחיל טוב.
באתי בין הראשונות לחברה שלי, והיו שם עוד שלושה בנים לפני.
סידרנו את הכיבוד צחקנו ונהננו. חברה שלי הביאה כדור קטן כזה מספוג.
הבנים עשו עם זה בלאגן אז ניסיתי לחטוף מהם את הכדור( עד עכשיו אני צוחקת על הרגעים האלה).
בערך בתשע כבר כולם הגיעו. כולל הם.
בהתחלה היה טוב. הדלקנו את המטיוי וישבנו בספות צחקנו ונהנו.
הגענו למצב כזה שאין מקום בספות ואני קמתי מרוב טיפשותי לקחת משהו וכשחזרתי לקחו לי את המקום.
לא הלכתי לדרוש חזרה כי מי שקם מקומו נעלם. אבל לפחות שינסו לסדר מקום כדי שגם אני אהיה שם.
הם לא ממש הקשיבו לי אז הלכתי לשבת ליד הספות שזה איפה שהשולחן אוכל.
ישבתי רוב הזמן לבד.. כמה ילדים היו קמים ובאים כי הם שיחקו בכדור או שעשו איזה משהו מטורף שהיה דורש מקום.
הייתי בבאסה מוקדמת כזאת גם מהבית, כלך שזה גם השפיע על המצב רוח בהמשך הערב.
אז היה רגע שממש ישבתי שם לבד ולפני זה שכשניסיתי לחזור ולהתחבר אליהם לא ממש שמו לב כי כל אחד היה עסוק בשלו.
אז הוא ניגש אלי
״מה קורה? למה את לבד כזה כל הערב?״
״כלום, סתם אין מקום בספות אז ישבתי פה״.
״ קרה משהו?״
אתם מכירים את זה שיש לכם משהו לספר. איזה רגש מחכה לפרוץ, אבל אתם עוצרים ולא יכולים להגיד כלום?
זה היה בדיוק אותו הרגש.
רציתי לבכות לו בפנים ולצרוח יא מפגר אני אוהבת אותך!
אבל לא יכולתיי! חייכתי חיוך מזוייף כמו תמיד ואמרתי שלא קרה כלום.
משם המשכנו את השיחה לדברים אחרים ודיברנו הרבה.
ואז הגיע הזמן לצאת לאוטובוס הביתה. יצאנו חמישה ילדים.
אני אחת נוסעת באוטובוס אחד וכל השאר לאוטובוס הנגדי. בינהם הוא והיא היו ביחד.
כל הדרך לתחנה הוא חיבק אותה ואני הלכתי מאחור מסתכלת ומסתירה את הכאב.
הרגשתי את הלב שלי צועק וצורח מרוב כאב ואומר אני אוהבת אותך.
אבל צד אחר אומר שהם מאושרים ביחד. אז אם זה ככה אז גם אני אמורה להיות כזאת.
אני כבר באמת לא יודעת מה לעשות. הלכתי לברוח למוזיקה.
;){kind=link}