כג״ טל בוקר טוב. כבר שבע, קומי כבר!״
״ ואני ממלמלת מתוך חלום״ כן רק רגע, רק עוד שניה.״
קמתי אחרי חמש דקות, התלבשתי והתארגנתי. ( עם המוזיקה שלי כמובן).
ויצאתי להסעה.
כמו בכל בוקר הזיניקים שנמצאים ברחוב שלי מתאספים ליד התחנה, וצועקים.
אני עומדת בצד ומתה מעייפות( עוד שנייה נרדמת בעמידה) מתפללת שהסעה תבוא כבר ותציל אותי מהחום והשמש הזאת שמסנוורת לי את העניים. אני מסתכלת עליהם, ומנסה להיזכר בעצמי לפני שנתיים.
אני אומרת לעצמי ״ אני לא מאמינה שהייתי כמוהם!״.
ההסעה הגיעה ( תודה לאל!)
כמו כל בוקר הנהג אוטובוס מחייך אלינו ואחרי שנכנסים קצת יותר לעומק, תוקף אותך גל של סירחון.
הזייניקים האלה הם לא מדברים, הם צועקים! הם עלו והתיישבו מאחורה.
התיישבתי מקדימה, אין לי כוח לשטיות שלהם.
כל הנסיעה הייתי בטלפון.
הגענו לבית ספר ירדתי הייתי עסוקה בפלאפון.
אני שומעת שמישהו רץ מאחורי סובבתי את הראש. ראיתי שמישהו רץ
לכיווני, ובום. נתקע בי והעיף לי את הפלאפון.
״אדיוט״ צעקתי ״ תסתכל לאן אתה רץ״
הוא רץ ואפילו לא הסתכל אחורה.
הרמתי את הפלאפון והמשכתי ללכת לכיוון הכיתה.
התיישבתי במקום שלי פתחתי את היומן והסתכלתי במערכת.
מתמטיקה, מתמטיקה, של״ח, ביולוגיה, לשון, מתמטיקה.
אחלה! שעתיים מתמטיקה על הבוקר!
אחרי הבית ספר הלכתי למרכז מוזיקה. יש היום חזרות.
פתחתי את הטלפון להסתכל בהודעות. נכנסתי לוואצאפ ופתחתי את הקבוצה של הלהקה.
עוד הפעם קורה אותו סיפור עם הלהקה. שוב עושים בעיות. שוב לא בטוח שתיהיה לנו פרימיירה ( הצגה) ושוב יכול להיות שיפרקו אותה.
אחלה. עכשיו אנחנו מחכים להוראות ולדו״ח מצב ממנהל הלהקה כדי לראות איך אנחנו ממשיכים עכשיו.
;){kind=link}