סבא שלי העיר אותי הפעם, תפח לי על הראש עם האצבע שלו "טל קומי כבר שבע! טל! מתי את כמה?!"
מילמלתי לו "עוד חמש דקות"
"עוד חמש דקות יהיה שבע ורבע!"
בגלל השעה נבהלתי וקפצתי מהמיטה. הסתכלתי בשעון, השעה הייתי 7 בדיוק -.-
התארגנתי ויצאתי החוצה.
הפעם לא היה כל כך הרבה זייניקים בהסעה אז היה פחות רעש. (סוף סוף!)
כשעליתי להסעה בדיוק התנהל דיון בין החטניקים על שמירת כשרות או משהו.
ומישהו שאל ילד אחר:"תגיד אתה שומר ביום כיפור?"
"נראה לך?! אני אוכל חזיר ומערבב בין בשר וחלב. למה שאני אשמור בכיפור?"
"אה נכון אתה אטאיסית.."
ואז פתאום איזה ילד ערס מהשכבה שלהם קפץ "מה זה אטאיסת? במה אתה מאמין? אל תעצבן אותי אני גםם ככה עצבני על הבוקר!"
הילד בהה בו ואמר:"אני לא מאמין בכלום."
הערס ישב והוציא כמה מילים של עוכר ישראל או משהו כזה.
בדיוק ברגע הזה עלה לי הדם למוח. כל כך הייתי קרובה לדפוק לו כאפה ולצעוק עליו. באיזה זכות הוא אומר את זה?!
עצרתי את עצמי בכל הכוח שלי ושתקתי. אני עד עכשיו מצטערת על הרגע הזה.
ובגלל שהם דיברו על יום כיפור, נזכרתי כמה אני שונאת את היום הזה בגלל מה שקרה באוטובוס.
כל יום כיפור אצלי בעיר לפחות זה צביעות נטו חוץ מהדתיים שהם באמת אנשים טובים.
אני ממש לא שופטת אנשים שלא תבינו אותי לא נכון! איש באמונתו יחיה ואני מכבדת כל אדם ואת האמונה שלו.
אבל לדעתי זה צבוע, שבנות שהולכות חצי ערומות ברחוב עם תחת חשוף וציצי בחוץ נזכרת שצריך להתלבש צנוע ביום כיפור.
בנים עבריינים שהולכים מכות כמעט כל יום בגלל שמישהו אמר משהו שהם לא אהבו, השפילו, ירקו קיללו אנשים אחרים נזכרים להיות צדיקים ולבקש סליחה.
למה צריך לחכות ליום כיפור? למה אתה לא יכול לבוא לבקש סליחה כשטעית או שפגעת?
עוד משהו שקרה לי אתמול בחזרות.
ישבתי בחדר מבודד, בחזרות כי הייתי מיואשת. פתאום מישהי שאני מכירה, שהיא פחות או יותר חברה שלי נכנסה.
"למה את לבד?"
"סתם אני מיואשת מהחזרות האלה.."
היא שאלה:"תגידי את יוצאת לטיול סליחות הזה שמארגנים מבית ספר"
"סתם אני מיואשת מהחזרות האלה.."
היא שאלה:"תגידי את יוצאת לטיול סליחות הזה שמארגנים מבית ספר"
" לא אני כופרת".
היא פתחה עלי עניים ושאלה "מה זה כופרת?"
" אני לא שומרת יום כיפור, אני אטאיסטית, אני לא מאמינה באלוהים.."
היא פתחה עלי עניים ויצאה. אני יודעת שהיא עשתה את זה בצחוק, אבל עדיין למה עשית את זה? כאילו זה שאני אטאיסטית אומר שאני בן אדם רע? זה משנה את האישיות שלי? את מי שאני?
עוד משהו מטומטם ששמעתי על אטאיסיות ושאלו אותי. מישהו אמר לי שאני לא בתולה על בטוח.
דפקתי לו מבט ואמרתי לו "מאיפה אתה כל כך בטוח?! "
"כי את לא מאמינה באלוהים אז לא איכפת לך."
שוב דפקתי לו מבט של תן לעצמך כאפת שטות.
עניתי לו :"זה שאני לא מאמינה באלוהים לא אומר שאין לי כבוד, ושאני אני זונה. אתה יודע מה תסכל עלי, תראה איך אני לבושה.
שוב דפקתי לו מבט של תן לעצמך כאפת שטות.
עניתי לו :"זה שאני לא מאמינה באלוהים לא אומר שאין לי כבוד, ושאני אני זונה. אתה יודע מה תסכל עלי, תראה איך אני לבושה.
אני היחידה אולי מהבנות בכל הבית ספר שלא לובשת חולצת וי וחולצה שצמודה אלי. אני לא מסתובבת עם טייצים או שורטים ועם יש ספורט אז אני שמה טייץ מתחת לג'ינס.
לעומת בנות אחרות שכן מאמינות בו. לובשות חולצות שדומות לגוזיות ושורט שנראה כמו תחתון."
מה שהוא אמר לי כל כך עיצבן אותי. פשוט אמרתי את זה והלכתי.
הצביעות הזאת משגעת אותי!
הצביעות הזאת משגעת אותי!
;){kind=link}