אני לובשת מכנסיים משובצים של פיג'מה בצבע אפור שחור, עם חולצת סמינר כחולה.
לידי יש רשימה של שירים שאני צריכה להוסיף לאייפון ועט כחול.
האמטיוי פתוח. אני מקשיבה לשירים ונרגעת.
אחי הקטן יושב על המחשב בחדר שלי כמו תמיד. מסתכל על המסך מרותק כאילו אף אחד לא מעניין אותו ומדבר לעצמו.
אני מסתכלת עליו ואני מתעצבנת ממנו.
אני רואה אותו וישר אני נתקפת בעצבים.
ולמה? כי אנחנו כל הזמן חיים לפי הרצונות של "השטן הקטן" הזה. כל הזמן צריך לדאוג לו.
אני בגילו דאגתי לעצמי ובנוסף אליו שהיה בן חמש ובנוסף לזה מידי פעם לאחי הגדול.
עושים כל הזמן מה שהוא רוצה. הוא רק מוציא ציוץ והוא מקבל את מה שהוא רוצה.
אם הוא לא מקבל את זה הוא מתחיל לבכות ואז כדי להשתיק אותו נותנים לא את מה שהוא רוצה.
רבתי בגלל זה עם סבא שלי ואח שלי הגדול. נמאס לי ממנו. נמאס לי שאני יוצאת רעה בכל סיפור.
יום הריב:
חזרתי הביתה בתשע בערב, אחרי החזרות.
אחרי שלא הייתי מהבוקר בבית. אחרי הבית ספר ישר לחזרות ומשם הביתה בתשע בערב.
שמתי את התיק אמרתי שלום לסבא והלכתי לחדר.
נכנסתי לבלוג כמו כל פעם שאני עושה, והתחלתי לרשום פוסט.
לוקח לי הרבה זמן לכתוב פוסט(השיא שהגעתי אליו זה שעה שלמה)
אחרי רבע שהגתי הביתה אחי הקטן והגדול נכנסו הביתה. אחי הגדול ליווה את אחי הקטן הביתה וחזר לבית שלו. (אני אחי הקטן ואימא גרים עם סבא, אחי הגדול גר עם אבא ואימא של אבא-סבתא)
אחי הקטן נכנס לחדר "תביאי לי את המחשב"
"לא! עכשיו זה תורי."
הוא יצא מהחדר לקח את הטלפון כדי להתקשר לאימא שתגיד לי להביא לו את המחשב.
אחי הקטן נכנס לחדר "תביאי לי את המחשב"
"לא! עכשיו זה תורי."
הוא יצא מהחדר לקח את הטלפון כדי להתקשר לאימא שתגיד לי להביא לו את המחשב.
אימא לא הרשתה לו אז הוא התחיל לבכות.
סבא שלי שמע את הבכי התינוקי שלו ורץ לשאול אותו מה קרה.
אחי הקטן סיפר לו שהוא בוכה בגלל שלא נותנים לו לשחק במחשב.
אחי הקטן סיפר לו שהוא בוכה בגלל שלא נותנים לו לשחק במחשב.
סבא בא אלי "תביאי לו את המחשב"
"למה עכשיו זה תורי!"
"תביאי לו ל15 דקות את המחשב"
"אימא לא מרשה לו לשחק, חוץ מיזה הוא היה יום שלם אצל סבתא הוא שיחק שם במחשב כל היום כשאני בזמן הזה הייתי בחזרות. עכשיו כשאני סוף סוף בבית אני גם רוצה."
"למה עכשיו זה תורי!"
"תביאי לו ל15 דקות את המחשב"
"אימא לא מרשה לו לשחק, חוץ מיזה הוא היה יום שלם אצל סבתא הוא שיחק שם במחשב כל היום כשאני בזמן הזה הייתי בחזרות. עכשיו כשאני סוף סוף בבית אני גם רוצה."
אחי הקטן התקשר לאחי הגדול עם בכי, הוא עביר לי את הטלפון.
"למה הוא בוכה?"
"למה הוא בוכה?"
"כי הוא רוצה לשחק במחשב ואני לא מביאה לו"
הוא שאל אותי בקול צעקני"נגעת בו"
"לא!" עניתי
"תביאי לו את המחשב!"
הוא שאל אותי בקול צעקני"נגעת בו"
"לא!" עניתי
"תביאי לו את המחשב!"
משם השיחה הידרדרה לזה שאני לא מספיק דואגת לו, שהוא לא עושה שיעורי בית, שאני יושבת רגל על רגל לא עושה כלום. שלא איכפת לי מאף אחד חוץ ממני ושאני אגואיסטית.
באותו הרגע התעצבנתי עליו ואמרתי לו:" תגיד לי, מתי בזמן האחרון ראיתה אותי בבית?! אני כל היום בחזרות! כל היום! אני דואגת לו יותר ממך!
הוא ניתק לי באמצע המשפט.
מה שרציתי להמשיך ולהגיד לו היה:"אתה חוזר כל יום בשתיים הכי מאוחר. אתה יודע מתי אני חוזרת?! אני חוזרת הביתה אם אני בכלל מספיקה זה בארבע! ומשם היום שלי לא נגמר. אני מתחילה לעשות שיעורים ולומדת ובמקביל אני מושיבה אותו ללמוד!
לך אין שיעורים! כי יש לך כיתה מפגרת! יש לי גם בחנים שרק כשחרזנו כבר הביאו לנו שלושה בחנים באותו יום ברצף וזה לא נגמר.
הוא ניתק לי באמצע המשפט.
מה שרציתי להמשיך ולהגיד לו היה:"אתה חוזר כל יום בשתיים הכי מאוחר. אתה יודע מתי אני חוזרת?! אני חוזרת הביתה אם אני בכלל מספיקה זה בארבע! ומשם היום שלי לא נגמר. אני מתחילה לעשות שיעורים ולומדת ובמקביל אני מושיבה אותו ללמוד!
לך אין שיעורים! כי יש לך כיתה מפגרת! יש לי גם בחנים שרק כשחרזנו כבר הביאו לנו שלושה בחנים באותו יום ברצף וזה לא נגמר.
אחרי השיעורים אני צריכה לעבוד על כל מה שאני עושה בחזרות להגיעה מוכנה לחזרות הבאות כי גם ככה המקום שלי שם לא הכי טוב כי אני חדשה!
אני צריכה להוכיח את עצמי שם ואין לי הזדמנות לעשות את זה אפילו. אין לך מה לעשות כל היום ומה שאתה יודע לעשות זה לחמם את הכיסא שליד המחשב לראות טלויזה ולישון! אז תגיד לי עכשיו מי האגואיסטית פה!"
כמובן שלא הייתה לי את האפשרות להגיד את זה כי הוא ניתק לי. ומשם הריב לא נגמר.
אני צריכה להוכיח את עצמי שם ואין לי הזדמנות לעשות את זה אפילו. אין לך מה לעשות כל היום ומה שאתה יודע לעשות זה לחמם את הכיסא שליד המחשב לראות טלויזה ולישון! אז תגיד לי עכשיו מי האגואיסטית פה!"
כמובן שלא הייתה לי את האפשרות להגיד את זה כי הוא ניתק לי. ומשם הריב לא נגמר.
אחי הקטן בוכה כמו תינוק וסבא מתעצבן עלי יותר.
הוא לקח לי את העכבר והמקלדת ולא יכולתי להמשיך את הפוסט, אז כיביתי את המחשב וכשהוא יצא מהחדר טרקתי את הדלת.
אחי הקטן נרגע אחרי שהוא הסיט את כולם נגדי כולל את אימא שלי.
התחלתי לבכות. באותו היום לא היה לי בכלל מצב רוח. כי החברה שיוצאת עם אותו הילד באה אלי עם חיוך ענק.
היא אמרה לי "שחכתי לספר לך, אני והוא ביחד!" עשיתי הבעה כאילו לא ידעתי וחייכתי חיוך מזוייף.
היא אמרה לי "שחכתי לספר לך, אני והוא ביחד!" עשיתי הבעה כאילו לא ידעתי וחייכתי חיוך מזוייף.
ידעתי הכל כי הוא שיתף אותי בכל פרט שקרה.
הוא ביקש ממני לא לספר לאף אחד ולא לספר שאני יודעת, אז נאלצתי לעשות את זה.
מצד אחד אני ממש שמחה בשבילה כי היא חברה ממש טובה שלי, מצד שני זה גם כואב.
בכיתי כל כך הרבה, בחיים שלי בכיתי כל כך הרבה. ואז הסתכלתי על עצמי במראה וראיתי למה הוא לא ממש חשב על הכיוון שלי, ובכיתי יותר. באותו זמן דיברתי עם אחותי. שאותה אתם כבר מכירים (אלונה).
היא ניסתה להרגיע אותי ועודדה אותי. אבל הדמעות זרמו כמו נחל.
הסתגרתי בחדר בערך עד 1 בלילה עד שנרגעתי הפסקתי לבכות ונרדמתי.
אני יודעת שהייתי יכולה למנוע את הריב הזה בזה שאני אשתוק ויעשה את מה שאומרים לי.
אבל כבר נמאס לי מיזה! נימאס לי שכל החיים שלי סובבים סביב אחרים. שאני תמיד לא בסדר ושכל הזמן הוא מקבל את מה שהוא רוצה!
אבל כבר נמאס לי מיזה! נימאס לי שכל החיים שלי סובבים סביב אחרים. שאני תמיד לא בסדר ושכל הזמן הוא מקבל את מה שהוא רוצה!
;){kind=link}