ההורים שלי רוצים שאני אלך לבית ספר צבאי.. זה לא פנימיה זה בית ספר..
אני לא תלמידה עם ציונים נמוכים להפך אני בכיתה מדעית (ככה קוראים לכיתה אצלנו לכיתה של ילדים מצטיינים)
אני לא יודעת למה זה קפץ להם פתאום לראש שהם רוצים שאני יעבור לבית ספר צבאי, אני כמובן מתנגדת לזה כי אני לא רוצה לעזוב כיתה שעברתי מבחנים וראיונות ובאמת שנכנסתי לכיתה הזאת בקושי ואם אני יעבור הם לא יתנו לי לחזור לכיתה אלה אם כן אני יעשה עוד פעם מבחנים, ויש לי גם חברים שאני לא רוצה לאבד.. הם גם אמרו לי שאני
אהיה חסרה להם אם אני אלך..
אימא שלי התווכחה איתי ימים ושבועות כדי לשכנע אותי.. דודה שלי הציעה לי פתרון שכשיתחילו המבחנים לבית ספר צבאי אז נתחיל לדבר ולהתווכח
וברור שאני התווכחנו ביחד אחרי הכל..
ואז הדודים שלי ניסו לדבר אם אימא שלי הם שכנעו אותה שלא לשלוח אותי לבית ספר והיא השתכנעה והיא אמרה לי שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה..
אבל הרגשתי שהיא הרגישה קצת מאוכזבת כשהיא אמרה לי את המשפט הזה..
וזה ממש ציער אותי.. כי אני בחיים לא אכזבתי את ההורים שלי תמיד הייתי הילדה הטובה שלהם זאת שלומדת ומשקיעה העצמאית...
אני יודעת שההורים שלי לא ירצו לרעתי אלה רק לטובתי וזה מה שמקשה על ההחלטה...
ופתאום ההרגשה של אכזבה, בחיים לא הרגשתי ככה!
וכמובן שלא דיברנו על זה מאז... ועכשיו אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי, אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות!
אבל בכל מקרה כל מה שאני לא יעשה אני יאכזב את הצד שני ואני ארגיש שפספסתי משהו.. אם אני אלך לבית ספר הצבאי, אני יודעת שאני אהיה פחות בקשר עם החברים שלי ואם אני אמשיך ללכת לבית ספר הרגיל אז אני ארגיש שאכזבתי את ההורים שלי...
טוב אז בכל מקרה שיהיה לכם יום טוב...
ההורים שלי רוצים שאני אלך לבית ספר צבאי.. זה לא פנימיה זה בית ספר..
אני לא תלמידה עם ציונים נמוכים להפך אני בכיתה מדעית (ככה קוראים לכיתה אצלנו לכיתה של ילדים מצטיינים)
אני לא יודעת למה זה קפץ להם פתאום לראש שהם רוצים שאני יעבור לבית ספר צבאי, אני כמובן מתנגדת לזה כי אני לא רוצה לעזוב כיתה שעברתי מבחנים וראיונות ובאמת שנכנסתי לכיתה הזאת בקושי ואם אני יעבור הם לא יתנו לי לחזור לכיתה אלה אם כן אני יעשה עוד פעם מבחנים, ויש לי גם חברים שאני לא רוצה לאבד.. הם גם אמרו לי שאני
אהיה חסרה להם אם אני אלך..
אימא שלי התווכחה איתי ימים ושבועות כדי לשכנע אותי.. דודה שלי הציעה לי פתרון שכשיתחילו המבחנים לבית ספר צבאי אז נתחיל לדבר ולהתווכח
וברור שאני התווכחנו ביחד אחרי הכל..
ואז הדודים שלי ניסו לדבר אם אימא שלי הם שכנעו אותה שלא לשלוח אותי לבית ספר והיא השתכנעה והיא אמרה לי שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה..
אבל הרגשתי שהיא הרגישה קצת מאוכזבת כשהיא אמרה לי את המשפט הזה..
וזה ממש ציער אותי.. כי אני בחיים לא אכזבתי את ההורים שלי תמיד הייתי הילדה הטובה שלהם זאת שלומדת ומשקיעה העצמאית...
אני יודעת שההורים שלי לא ירצו לרעתי אלה רק לטובתי וזה מה שמקשה על ההחלטה...
ופתאום ההרגשה של אכזבה, בחיים לא הרגשתי ככה!
וכמובן שלא דיברנו על זה מאז... ועכשיו אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי, אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות!
אבל בכל מקרה כל מה שאני לא יעשה אני יאכזב את הצד שני ואני ארגיש שפספסתי משהו.. אם אני אלך לבית ספר הצבאי, אני יודעת שאני אהיה פחות בקשר עם החברים שלי ואם אני אמשיך ללכת לבית ספר הרגיל אז אני ארגיש שאכזבתי את ההורים שלי...
טוב אז בכל מקרה שיהיה לכם יום טוב...