היו כאלה שאיחרו והגיעו בוחצי, הרוב הגיעו בזמן, והיו כאלה שלא יכלו לבוא. סיבות משפחתיות או שהם היו באילת.
התחלנו את השיחה. היו כאלה היו כאלה שזרמו איתי וניסו באמת לנהל שיחה אמתית והיו כאלה שעשו צחוק מכל דבר ולא שמו על מה שדיברנו בכלל.
וזה העליב אותי ופגע בי שלא איכפת להם מאיתנו ואני כמעט בכיתי להם מול העניים.
בשלב מסוים התעצבנתי באמת, ונפגעתי מהם ונעלבתי.
ואמרתי להם:"תגידו אתם מבינים מה הולך פה?! אני מנסה לעשות איתכם שיחה רצינית, ואני שופכת בפינכם את הלב והנשמה שלי כדי שתבינו שנייה מה הולך לקרות ואני מנסה לעצור פה את זה. כי אני לא רוצה לאבד פה אף אחד! אתם חשובים לי מידי כמו משפחה שנייה.
ואתם יודעים כמה זה פוגע לגלות שזה לא הדדי?! אתם יודעים כמה זה מעליב לראות שאני מנסה לעשות פה משהו לטובת כולנו ובמקום לעזור לי אתם יורקים לי בפנים.
כולם השתתקו פתאום.
מי שעשה את הצחוקים האלה הוא בא אלי ואמר לי:" זה לא משהו נגדך. אנחנו לא התכוונו לפגוע בך, ואת גם חשובה לנו מאוד.
משם המשכנו את השיחה ברצינות. דיברנו על הריבים שלנו וכל מיני בעיות שמריעות אצל אחד והשני.
ואז הם אמרו את מה שאני מפחדת שיקרה.
"את תראי אנחנו לא נחזור להיות כמו פעם. אנחנו אפילו נתפרק את אפילו לא תשימי לב לזה ואת לא תוכלי למונע את זה."
ואני שאלתי:" תגידו זה לא מפחיד אותכם שאנחנו נתפרק?! כיאלו אני לא מבינה מה הולך פה. אתם אומרים את זה כאילו אתם רוצים שזה יקרה."
ואז אחד מהם אמר:"זה משהו שתמיד קורה.. זה לגיטימי ונורמלי.. זה כמו שהיה ביסודי. שאמרנו שאנחנו נשמור על קשר אבל תכלס מצאת לעצמך חברה חדשה וחברים חדשים ותאמת אני אישית לא שומרתי עם אף אחד קשר."
ואז חשבתי על מה שהוא אמר והבנתי שהוא צודק. משם הבנתי שאין לי ממש מה לעשות.
אם אני רוצה לשמור איתם על קשר אז זה משהו שיקרה ביני לבינם ולא בין כולם.
אחרי השיחה נפרדנו מהידיד שלי שעובר דירה. קנינו לו מתנות.
אני אישית נורא התרגשתי וכמעט בכיתי לו שם כשהוא בא לחבק אותי להגיד לי שלום.
היו כאלה שאיחרו והגיעו בוחצי, הרוב הגיעו בזמן, והיו כאלה שלא יכלו לבוא. סיבות משפחתיות או שהם היו באילת.
התחלנו את השיחה. היו כאלה היו כאלה שזרמו איתי וניסו באמת לנהל שיחה אמתית והיו כאלה שעשו צחוק מכל דבר ולא שמו על מה שדיברנו בכלל.
וזה העליב אותי ופגע בי שלא איכפת להם מאיתנו ואני כמעט בכיתי להם מול העניים.
בשלב מסוים התעצבנתי באמת, ונפגעתי מהם ונעלבתי.
ואמרתי להם:"תגידו אתם מבינים מה הולך פה?! אני מנסה לעשות איתכם שיחה רצינית, ואני שופכת בפינכם את הלב והנשמה שלי כדי שתבינו שנייה מה הולך לקרות ואני מנסה לעצור פה את זה. כי אני לא רוצה לאבד פה אף אחד! אתם חשובים לי מידי כמו משפחה שנייה.
ואתם יודעים כמה זה פוגע לגלות שזה לא הדדי?! אתם יודעים כמה זה מעליב לראות שאני מנסה לעשות פה משהו לטובת כולנו ובמקום לעזור לי אתם יורקים לי בפנים.
כולם השתתקו פתאום.
מי שעשה את הצחוקים האלה הוא בא אלי ואמר לי:" זה לא משהו נגדך. אנחנו לא התכוונו לפגוע בך, ואת גם חשובה לנו מאוד.
משם המשכנו את השיחה ברצינות. דיברנו על הריבים שלנו וכל מיני בעיות שמריעות אצל אחד והשני.
ואז הם אמרו את מה שאני מפחדת שיקרה.
"את תראי אנחנו לא נחזור להיות כמו פעם. אנחנו אפילו נתפרק את אפילו לא תשימי לב לזה ואת לא תוכלי למונע את זה."
ואני שאלתי:" תגידו זה לא מפחיד אותכם שאנחנו נתפרק?! כיאלו אני לא מבינה מה הולך פה. אתם אומרים את זה כאילו אתם רוצים שזה יקרה."
ואז אחד מהם אמר:"זה משהו שתמיד קורה.. זה לגיטימי ונורמלי.. זה כמו שהיה ביסודי. שאמרנו שאנחנו נשמור על קשר אבל תכלס מצאת לעצמך חברה חדשה וחברים חדשים ותאמת אני אישית לא שומרתי עם אף אחד קשר."
ואז חשבתי על מה שהוא אמר והבנתי שהוא צודק. משם הבנתי שאין לי ממש מה לעשות.
אם אני רוצה לשמור איתם על קשר אז זה משהו שיקרה ביני לבינם ולא בין כולם.
אחרי השיחה נפרדנו מהידיד שלי שעובר דירה. קנינו לו מתנות.
אני אישית נורא התרגשתי וכמעט בכיתי לו שם כשהוא בא לחבק אותי להגיד לי שלום.